מדיניות תחבורה ברמה לאומית ומקומית חייבת לשלב התייחסות להשפעות הסביבתיות של מערכת התחבורה.
מיתון הפגיעות של מערכת התחבורה בסביבה נעשה על ידי שילוב של מגוון אמצעי מדיניות. מהשקעות בתשתית לתחבורה ציבורית בעיקר במרכזי הערים, ועד לאמצעים רגולטיביים והפעלת מדיניות של ניהול הביקוש.
הטיפול בתחום התחבורה נתון בעיקר בידי שלושה משרדי ממשלה: משרד התחבורה, משרד הפנים ומשרד האוצר. אולם, כמעט לכל משרדי הממשלה השפעה עקיפה על מערכת זו. לרשויות המקומיות אחריות על מערכת התחבורה בתחום המוניציפלי. כל הגופים מקבלים החלטות המשפיעות על מערכת התחבורה מחד גיסא ומאידך גיסא עומדים אל מול הבעיות הסביבתיות שהיא יוצרת.
על-ידי ישום מדיניות תחבורה נבונה ניתן לצמצם מטרדים ומפגעים מחד גיסא ומאידך גיסא לספק שרות תחבורה ברמה גבוהה ושווה לכל נפש.
המשרד לאיכות הסביבה רואה חשיבות רבה במניעה או במיזעור ההשפעות השליליות של מערכת התחבורה על הסביבה. המשרד שם דגש על על מניעת היווצרות מפגעים כבר בשלב התכנון. הפעילות של המשרד מתבצעת במספר מישורים:
תכנון: המשרד מעורב בהליכי תכנון רשת הכבישים והמסילות החל משלב תוכנית המתאר הארצית ובהמשך בליווי של התכנון המפורט (בהתאם לסוג התוכנית ומוסד התכנון בו היא מטופלת). הדגשים בתכנון הם בבחינת נחיצות התשתית, מיזעור צריכת הקרקע שלה והקטנת ההשפעות הסביבתיות שיגרמו בעת סלילת הכביש או המסילה ולעת הפעלתם.
טיפול במזעור מפגעים: המשרד מטפל באופן אינטנסיבי במפגעי רעש וזיהום אויר הנגרמים ממערכת התחבורה המוטורית. החל מקידום תקינה ואימוץ תקינה מתקדמת ועד אכיפה בשטח.
רגולציה וכלכלה: המשרד מקדם כלים כלכליים ורגולטיביים, אשר מטרתם להשפיע על מערכת התחבורה. למשל: עידוד גריטת כלי רכב, מיסוי דלקים וכלי רכב, הפנמת היבטים סביבתיים להערכה כלכלית של פרוייקטים תחבורתיים.
המשרד מעודד אלטרנטיבות לתנועה המוטורית על- ידי הגברת הפעילות בנושא אופניים, עריכת פיילוט לצמצום שימוש בכלי רכב על ידי מעסיקים, סיוע לקידום תוכניות של תחבורה ציבורית ועוד.