פרויקט הרפורמה במשק החלב יצא לדרך בשנת 1999 והסתיים בסוף שנת 2006, למעט במחוז צפון ובאזור "סובב עזה" שם, על פי סיכום בין משרדי החקלאות והאוצר עקב המצב הבטחוני, יימשך עד סוף שנת 2007.
בחמש השנים הראשונות, עד סוף 2004, יכלו בעלי הרפתות להגיש תכניות הנדסיות לאישור מקצועי על- ידי משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה ולאישור מענקי הסיוע. במהלך השנתיים הנוספות, עד סוף 2006, ניתן היה להשלים את ביצוע התכניות ולקבל את המענקים.
מטרות הרפורמה:
- התיעלות הענף, צמצום הוצאות: הגדלת יחידות ייצור, רפתות, באמצעות ניוד מכסות ייצור חלב, הקמת שותפויות ופרישת יצרנים מהענף, תוך צמצום מספר הרפתות.
- מניעת הזיהום הסביבתי מהרפתות, הגנה על מקורות המים על ידי שדרוג סביבתי של הרפתות והקמת תשתיות להגנה על הסביבה.
הבעיות הסביבתיות הנובעות ממשק החלב בישראל
הרפת מהווה מקור פוטנציאלי למפגעים סביבתיים: זיהום קרקע ומקורות מים בנוטריינטים (N, P) חנקות, מלחים, חומר אורגני ופתוגנים; מפגעי ריח, זבובים ומפגעים חזותיים.
הפרשות הבקר מאיימות על הסביבה כתוצאה משפכים ותשטיפים הנוצרים בתהליך הייצור ברפת, כתוצאה מנגירה בלתי מבוקרת וחלחול, אצירת זבל בתנאים לא נאותים ויישומו בחקלאות בצורה בלתי מבוקרת.
בסך הכל כמות ההפרשות נאמדת בלמעלה מחמישה מליון טון בשנה. בערכים של צח"ב (BOD), שבהם נמדד זיהום של מים בחומר אורגני, פרה מפרישה בממוצע 1 ק"ג צח"ב ליום (בני אדם מפרישים בממוצע 50 גרם צח"ב ליום). הפרשה של פרה שקולה ל 20 בני אדם. כלומר, 350,000 ראשי הבקר בישראל מהווים, מבחינת פוטנציאל הזיהום של מקורות מים, שווה ערך למספר התושבים החיים בה.
השותפים לרפורמה:
הרפורמה נקבעה על פי הסכם בין האוצר, הרפתנים (מועצת החלב) ומשרד החקלאות, כשהמשרד לאיכות הסביבה תרם את הדרישות המקצועיות על פיהן מאושרות ההשקעות ברפתות. מהות ההסכם: סיוע בשיעור של 50% מההשקעה בתשתיות סביבתיות ו-30% מההשקעה בהתיעלות. ההשקעה הממוצעת עמדה על כ-400,000 ₪ ברפת משפחתית וכ-5 מליון ₪ ברפת שיתופית. מתוכם כ-30% להתיעלות וכ-70% לתשתיות סביבתיות.
הרפורמה בענף היוותה הזדמנות פז להסדרה סביבתית של הרפתות ולהפסקת זיהום הסביבה ממקור זה. המאמצים נשאו פרי ונכון לסוף שנת 2005, 97% מהרפתות בישראל השלימו את הביצוע או נמצאות בעיצומו של תהליך הסדרה הסביבתית של הרפת.
אודות האתר
